החלטה בתיק הוצל"פ 1702322092

השתלשלות ההליכים.

תיק זה נפתח ביום 14.1.2009, לביצועו של הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי ביהמ"ש העליון ביום 9.7.08, לאחר מחלוקת עתירת היקף ומרובת הליכים.

ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, הינו הסכם פשרה אשר נכרת 7.4.08, כאשר הסכם הפשרה הכיל מספר חיובים, כאשר הסעיפים אשר רלוונטיים למחלוקת שבפני, הינם הסעיפים 6 ו- 7 להסכם הפשרה: סעיף 6 קבע כי על החייבים לשלם הסך של 175,000 ש"ח, זאת בתוך 7 ימים מאישורו של פסק הדין. סעיף 7 קבע, כי איחור בתשלום כאמור, יחיל על החייבים סנקציה בשיעור של 50,000 ש"ח.

אין חולק כי הסכום הנקוב בסעיף 6 להסכם הפשרה, שולם על ידי החייבים, ואולם הצדדים נחלקים באשר לתקפות ולחלות הסנקציה המוסכמת. החייב 1 טוען כי יש לראותו כמי שמילא אחר פסק הדין במועדו, בנסיבות העניין, בעוד הזוכה טוען כי התשלום בוצע באיחור המצדיק חיוב החייבים הסנקציה המוסכמת.

טענות הצדדים:

החייב טוען כי נותק הקשר שהיה לו עם בא כוחו הקודם - עוה"ד ויינברג, בהקשר זה, וכי נודע לו על קיומו של פסק הדין, ביום 27.8.2008, ולא קודם לכן, ובטרם חלף המועד, פנה למשרד ב"כ הזוכה וביקש לבצע התשלום, ולאחר שסורב, שלח המחאתו בדואר רשום, ביום 11.9.2008.

בנסיבות הענין, סבור החייב כי יש לראותו כמי שפנה לקיים את החיוב בתקופה המוסכמת, ולאחר שנתקל בסירוב, שלח את ההמחאה בדואר רשום בתוך זמן סביר - ובשל האמור, יש לראותו כמי שפנה לקיים את החיוב באופן שאינו מצדיק החלת הסנקציה המופיעה בסעיף 7 להסכם הפשרה כאמור.

הזוכה טוען מנגד, כי ידיעתו של עוה"ד ויינברג, כמוה כידיעתו של החייב, וכי המועד לקיום פסק הדין חלף זמן רב לפני ביצוע התשלום, ולפיכך, בנסיבות הענין, הוא זכאי לקבל את הסכום הנקוב כסנקציה המוסכמת.

ב"כ הזוכה טען כי אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להתערב בסנקציה או בהיגיון המנחה אותה, אלא עליו לקיים את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה, על כל תנאיו, ככתבם וכלשונם.

עדויות הצדדים

הזוכה העיד כי פנה לעוה"ד ויינברג, והלה הודיעו כי נותק הקשר בינו ובין החייב 01. הזוכה, בהגינותו, העיד כי לא רצה לשוחח עם החייב, ולא פנה אליו עם קבלת פסק הדין.

כאשר נשאל הזוכה לגבי תוכן מכתב אשר הוצג בפניו, אשר נכתב על ידי עוה"ד ויינברג, מכתב מזים המציג מציאות עובדתית שונה מזאת אשר הוצגה בפניו, סירב הזוכה להשיב, ואף סירב לקבלו לידיו.

בשולי הדברים אציין, כי לאור התנהגות הזוכה במהלך עדותו, לרבות הרמת קולו על ב"כ החייב 01, הופסקה עדותו באמצעה, והדבר פורט בהחלטתי מיום 1.12.2010.

החייב העיד כי נותק הקשר עם עוה"ד ויינברג, כי הלה לא יידע אותו אודות מתן פסק הדין, כי הכין את ההמחאה ביום בו נודע לו על פסק הדין, וכי ב"כ הזוכה סירב לקבל ממנו את ההמחאה.

השאלה שבמחלוקת

השאלה שבמחלוקת הינה האם ניתן לראות בחייב כמקיים את המוסכם, באופן אשר מצדיק לראותו כמי שעמד בחובת התשלום במועד הנקוב בסעיף 7 להסכם, אם לאו.

דיון והכרעה